בן רחל וחיים. נולד בשנת תש"י (1950) בפתח תקווה. אח לשמונה אחים ואחיות.

מאיר גדל והתחנך בפתח תקווה. בגיל צעיר החל לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה ברוכת הילדים, שמלבד תשעת בניה ובנותיה אימצה ילדה יתומה מאפגניסטן. עם השנים דבק בו הכינוי "מייק", ואף הוא עצמו השתמש בו.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל. הוא קיווה לשרת ביחידה קרבית ושובץ לסיירת "אגוז" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. אהב את השירות ורכש חברים טובים שליוו אותו שנים רבות.

לאחר שחרורו עבר לגור בירושלים ועבד כנהג אוטובוס בחברת "אגד".

את אילנה פגש תחילה כששירתו באותו בסיס, בחודשי שירותו האחרונים. כעבור כשנתיים נפגשו שוב בירושלים והיו לבני זוג. השניים נישאו. נולדו להם שתי בנות, מאיה ונעמה, והמשפחה עברה לגור במושב נאות סיני שבחבל ימית בצפון חצי האי סיני, שהיה אז בשליטת ישראל.

בסוכות תשל"ט (אוקטובר 1979) נקרא מאיר לשירות מילואים בסיני במסגרת החיל הכללי. בשמחת תורה, בהיותם בסיור, עלה הג'יפ על מוקש. הוא נפצע קשה מאוד ופונה לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.

הרופאים התקשו להאמין שיתאושש נוכח הפציעה החמורה בכל חלקי גופו, כולל קטיעת רגלו, אך מאיר היה חזק וגופו עמד בכך. כעבור עשרה ימים הועבר לבית החולים "שיבא" בתל השומר להמשך הטיפול.

אחרי שיקום ממושך ב"שיבא" עברה המשפחה לגור במושב חניאל שבעמק חפר. מאיר עבד ב"בית אגד" בתל אביב ולאחר מכן בסניף כפר סבא ועסק בתחומים נוספים, בהם ענף הבנייה. נטע בחצר הבית עצים רבים וטיפל בגינה במסירות. מדי חורף נהג לסייר בפרדסים שבסביבה כדי לטעום מפירות ההדר.

למשפחה נולדו עוד שני ילדים, הבנים אורי ונועם. מאיר אהב את ארבעת ילדיו אהבת נפש ונתן להם את כל כולו. בשובו עייף מיום עבודה ארוך התיר להם לטפס עליו ולקפוץ מכתפיו את קפיצת "הסלטה המסורתית" בליווי צחוקו האוהב. נעמה בתו סיפרה שבכל פעם שנתקלה בקושי, עודד אותה שלא תישבר, שתמשיך קדימה בראש מורם, וש"הכול בסדר, קטן עלייך". עוד הוסיפה שבבגרותה נהג לשוחח איתה בטלפון מדי יום, ותמיד וידא: "כבר אמרו לך היום שאוהבים אותך?"

מאיר היה אוהב אדם, מוקף במשפחה ובחברים. בשבתות ובחגים אהב לארח, והבית תמיד היה מלא. בלי היסוס הושיט יד לעזרת מי שנזקק, אפילו לאנשים זרים ברחוב.

אדם אופטימי, כשנשאל לשלומו ענה בקביעות "הכול דבש". מעולם לא התלונן על מצבו הבריאותי, וחיוכו הקרין שמצבו טוב.

בחלוף השנים החל לסבול מבעיות בלב ועבר הליכים רפואיים, אך המשיך לעבוד עד הפרישה לגמלאות ולא חדל להיות פעיל. עם השנים זכה להיות סב אוהב לשבעה נכדים ונכדות – אור ים, קורן, פלא, אמילי, נינה, רום ואמה.

מאיר (מייק) פנחסוב נפטר ביום כ"ב באב תשע"ד (18.8.2014). בן שישים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בורגתה חניאל. הותיר אישה, שתי בנות, שני בנים, נכדים, אחים ואחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו מילים מתוך שירו של המשורר נתן יונתן: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..."

רעייתו כתבה: "הוא נפטר בלי שום הודעה מוקדמת, לא היינו מוכנים לכך. היינו בהלם כולנו. אבדה גדולה מאוד למשפחה, לחברים, והוא חסר בכל רגע ורגע".

נעמה בתו ספדה: "אבא, אתה זוכר שאמרת לי שאתה לא איש של הספדים? אז תדע לך שמאוד קשה לנו לשמור בבטן את כל מה שיש לנו לספר עליך. החוויות העוצמתיות והסיפורים שלך הולכים איתנו לכל מקום ובכל זמן, אתה תמיד רלוונטי ותמיד מוכיח כמה היית חכם ושנון, וכמה חסרים בעולם עוד אנשים כמוך ... העולם חסר אותך ... תודה אבא על הכול, זוכרים אותך בכל יום, כי כל יום הוא יום הולדת, וכל יום הוא זיכרון שלא נגמר לנצח".

המשפחה ארגנה ערב לזכרו, שבו אוהביו סיפרו זיכרונות ממנו והושמעו שירים שאהב.